תארו לעצמכם עיר שלמה שבה לאף אחד לא אכפת מהשני, כולם לוקחים מה שבא להם, ואין חוקים בכלל. איך אפשר לחיות במקום כזה? ככה בדיוק נראה העולם לפני המבול. כשהתורה אומרת הָאָרֶץ, היא לא מתכוונת לאדמה שעליה אנחנו דורכים, אלא לאנשים שחיו בה. האנשים האלה התקלקלו לגמרי. המילה וַתִּשָּׁחֵת מסבירה שהם פשוט הרסו את ההתנהגות שלהם והפכו מצב טוב לרע. הם עשו את המעשים הרעים שלהם לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כלומר בגלוי, בחוצפה ובלי להתבייש בכלל, כאילו ה' לא רואה אותם ואין מי שישפוט אותם.
אבל זה לא נגמר בהתנהגות כלפי שמיים. המצב החברתי נהרס לגמרי כשהתקיים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. המילה חָמָס פירושה גזל, עושק וגניבה. בני הדור ההוא לא רק חטפו דברים בכוח, אלא היו רמאים מתוחכמים. הם היו גונבים דברים כל כך קטנים, או מרמים בדרכים ערמומיות, כדי שהשופטים לא יוכלו לתפוס אותם ולהעניש אותם. בסופו של דבר, אף על פי שהם חטאו מאוד גם כלפי ה', מה שבאמת הביא עליהם את עונש המבול היה הגזל. ה' ראה איך הם פוגעים אחד בשני ומרמים איש את רעהו, והוא לא היה מוכן לשתוק כשאנשים חלשים סובלים. הוא החליט להתערב כדי לעשות צדק ולעצור את הרוע.