יצא לכם פעם לצייר ציור יפהפה, אבל אז בטעות הציור התקלקל כל כך עד שהייתם חייבים לקחת מחק, למחוק הכול ולהתחיל מחדש? זה בערך מה שקרה לעולם שלנו. ה' ברא עולם נפלא וטוב, אבל בני האדם קלקלו אותו והתנהגו בצורה כל כך רעה, עד שה' הבין שצריך להתחיל הכול מהתחלה.
ה' חושב בלבו ומקבל החלטה עמוקה. כשהוא אומר וַיֹּאמֶר, הוא בעצם אומר את הדברים לעצמו מתוך כוונה לתקן את המצב. ה' לא סתם מעניש, אלא מכריז אֶמְחֶה. למה הוא משתמש דווקא במילה הזו? תחשבו על לכלוך שנדבק חזק וצריך לשטוף אותו ביסודיות. האדם נברא מהעפר של האדמה, ומים הם הדבר שהכי מתאים כדי לשטוף ולנקות עפר. לכן ה' בוחר להביא מבול של מים, כדי לשטוף את כל הרוע ולנקות את העולם לגמרי, ממש כמו שמנקים דף כדי לכתוב עליו משהו חדש.
אבל אולי תשאלו את עצמכם, למה ה' מחליט למחות את כולם, מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה? מה החיות עשו? התשובה הפשוטה היא שכל בעלי החיים נבראו במיוחד בשביל האדם. ברגע שהאדם, שהוא העיקר שלשמו נברא העולם, לא יכול להישאר בו בגלל מעשיו הרעים, כבר אין סיבה להשאיר את שאר היצורים.
בסוף הדברים ה' מסביר את ההחלטה ואומר כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. זה לא אומר חלילה שה' עשה טעות כשברא את העולם. ה' ברא את בני האדם טובים ושלמים, אבל הם אלה שבחרו להרוס את הטבע הטוב שלהם. המטרה של ה' כאן היא לא סתם לפגוע, אלא להפך: הוא רוצה לנקות את המציאות מהקלקול הגדול, כדי לאפשר לעולם לחזור להיות שקט, שליו וטוב, יחד עם נח.