קרה לכם פעם שהשקעתם המון זמן ומאמץ ביצירה מיוחדת, ולפתע מישהו בא וקלקל אותה? בטח הרגשתם צער גדול. כשקוראים את הפסוק שלנו, נראה כאילו ה' מרגיש משהו דומה. התורה מספרת לנו שוַיִּנָּחֶם ה' על כך שברא את האדם. ה' הרי מושלם, הוא יודע הכול מראש ולעולם אינו טועה, אבל התורה מדברת בשפה שלנו, בני האדם, כדי שיהיה לנו קל להבין. הכוונה היא שה' שינה את ההתנהגות שלו כלפי בני האדם. כיוון שהאנשים בחרו לעשות מעשים רעים וקלקלו את העולם היפה והמושלם שה' ברא, ה' נאלץ לשנות את היחס שלו אליהם ממידת הרחמים למידת הדין.
הפסוק ממשיך ואומר על ה' וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. כמובן שלה' אין גוף או לב רגיל כמו שלנו, אלא זהו משל למחשבה של ה'. התורה מתארת את ה' ממש כמו מלך אוהב שמתאבל ונעצב מאוד כשילדיו בוחרים בדרך רעה והוא נאלץ להעניש אותם. למרות שה' ידע מראש שבני האדם יחטאו, הוא בכל זאת ברא אותם באהבה, וקיווה שיבחרו לעשות טוב.