בראשית, פרק ו׳, פסוק ה׳

יצא לכם פעם להשקיע ולבנות ארמון יפהפה בחול, ואז לראות מישהו הורס אותו בכוונה? תארו לעצמכם שכך בדיוק קרה לעולם. ה' ברא עולם מושלם, אבל בני האדם בחרו להרוס אותו. כאשר נאמר וַיַּרְא ה', הכוונה היא לא שה' גילה זאת פתאום, אלא שהוא המתין בסבלנות מאה ועשרים שנה, בתקווה שהם יתקנו את התנהגותם. אך במקום זאת, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם. הרוע רק הלך וגדל. אנשים התרגלו לקחת בכוח דברים שלא שלהם, והתנהגו גרוע יותר מבעלי חיים, שטורפים רק כשהם רעבים. המילה בָּאָרֶץ מסבירה למה זה קרה. החיים בארץ היו אז קלים מאוד, עם מזג אוויר נעים ושפע של אוכל, ומתוך הנוחות הזו בני האדם הפסיקו להעריך ומרדו. המצב החמיר עד כדי כך שוְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ היה פגום. הם לא חטאו בטעות, אלא ממש ישבו ותכננו מראש איך לעשות דברים רעים. המחשבות שלהם היו רַק רַע, ללא שום צד חיובי, וזה נמשך כָּל הַיּוֹם. בכל יום הם המציאו דרכים חדשות להזיק, ולא באו על סיפוקם אף פעם.