קרה לכם פעם שהשקעתם ובניתם יצירה יפה מחימר, אבל אז משהו השתבש והצורה שלה התקלקלה, והבנתם שאין ברירה אלא למעוך את החומר ולהתחיל ליצור הכול מההתחלה? זה בדיוק מה שקרה לעולם שלנו. ה׳ ברא עולם מושלם ונתן לאנשים שפע וחיים נוחים, אבל במקום להגיד תודה, הם ניצלו את זה לרעה. בגלל זה התורה משתמשת כאן בשם אלהים, שמראה על מידת הדין והמשפט. ה׳ חיכה בסבלנות שהם יתקנו את המעשים שלהם, אבל כשהם לא עשו זאת, הגיע הזמן לשפוט אותם.
התורה אומרת וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה, כלומר העולם פשוט נהרס. האנשים התנהגו כל כך רע, עד שזה השפיע אפילו על האדמה עצמה, שכבר לא הצליחה להצמיח דברים טובים כמו פעם. הקלקול הזה לא עצר רק אצל בני האדם. המילים כָּל בָּשָׂר מלמדות אותנו שההשחתה הגיעה לכל היצורים החיים. האנשים הרגילו את בעלי החיים להתנהג בצורה משונה, והאווירה בעולם הפכה לכל כך לא טובה, עד שאפילו החיות והעופות התחילו להתנהג בניגוד לטבע שלהם. היחידים שלא הושפעו מהקלקול היו הדגים, כי התורה מדגישה שההשחתה הייתה רק עַל הָאָרֶץ, כלומר על היבשה.
לכל יצור בעולם יש את הדרך הנכונה והטובה שמתאימה לו, אבל כולם השחיתו אֶת דַּרְכּוֹ. בני האדם, שקיבלו מה׳ את היכולת לבחור בין טוב לרע, בחרו ברע. הם הפסיקו להתנהג בצורה מוסרית, גזלו מאחרים, התנהגו באלימות ופרצו את כל הגבולות. העונש שה׳ הביא עליהם היה מדויק ובדיוק לפי המעשים שלהם. הם התנהגו בפראות ובהתלהבות לעשות דברים רעים, ולכן גם מי המבול ששטפו אותם היו מים רותחים וחמים. הם השחיתו את החיים שלהם על הארץ, ולכן נגזר עליהם להימחות מעל פני האדמה.