בראשית, פרק ו׳, פסוק י״ד

תארו לעצמכם שאתם מקבלים משימה לבנות מבנה ענק שישמור עליכם ועל המשפחה שלכם. ה' אומר לנח עֲשֵׂה לְךָ, כלומר, הוא מבקש ממנו לבנות את המבנה הזה בעצמו. הבנייה לקחה המון זמן, מאה ועשרים שנה! למה כל כך הרבה? המטרה הייתה שהאנשים מסביב יראו, יסתקרנו וישאלו למעשיו. כך נח יכול היה להזהיר אותם ולקוות שהם יחזרו בתשובה ויתנהגו טוב יותר. שימו לב שה' מבקש ממנו לבנות תֵּבַת ולא ספינה או אונייה רגילה. לתיבה הזו לא היו משוטים, לא היה לה תורן ולא היה מי שינהג בה. היא הייתה כמו קופסה גדולה ושטוחה שנועדה פשוט לצוף על המים, מתוך ביטחון מלא שה' ישמור עליהם. התיבה נבנתה מעֲצֵי־גֹפֶר, שזהו סוג של עץ חזק מאוד וקל, כזה שיכול לצוף היטב. בתוך התיבה נח התבקש לבנות קִנִּים, שזה אומר תאים וחדרים נפרדים. החלוקה הזו נועדה לעשות סדר ולשכן כל סוג של בעל חיים בחדר משלו. כדי שהמים לא יחדרו פנימה, ה' אומר לנח וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. כלומר, למרוח זפת או חומר אוטם אחר שישמור על העץ. נח היה צריך למרוח את החומר הזה גם מבחוץ וגם מבפנים, כדי לחזק את התיבה מול הלחץ העצום של המים. האיטום הכפול הזה מכל הכיוונים גם מסמל את ההשגחה של ה', שעוטפת ושומרת על הניצולים מכל רע.