יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשנוגעים במשהו מאוד מיוחד וקדוש, האם הקדושה הזו יכולה לעבור הלאה לכל דבר אחר שניגע בו? הנביא חגי מחליט לבחון את הכהנים ולשאול אותם חידה מעניינת בדיוק על הנושא הזה, כדי ללמד אותם מסר חשוב.
באותם ימים, אנשים לבשו בגדים גדולים שהזכירו קצת טלית, וכשהם רצו לקחת איתם דברים, הם היו מקפלים את קצות הבגד ומשתמשים בהם כמו שק קטן. לכן, כשהנביא אומר יִשָּׂא הוא מתכוון לסחיבה ונשיאה של חפצים, והמילים בִּכְנַף בִּגְדוֹ מתארות את שולי הבגד. חגי מתאר לכהנים מצב שבו אדם סוחב בתוך הבגד שלו בְּשַׂר־קֹדֶשׁ, שהוא בשר קדוש של קורבנות. תוך כדי הליכה, הבגד נוגע בלחם, ואז בהַנָּזִיד שהוא תבשיל של ירקות, ואפילו ביין או בשמן.
חגי שואל את הכהנים הֲיִקְדָּשׁ, כלומר, האם הקדושה של הבשר תעבור דרך הבגד אל שאר המאכלים ותהפוך גם אותם לקדושים? הכהנים עונים מיד שלא, והם צודקים. קדושה לא עוברת מדבר לדבר רק בגלל שהם נגעו אחד בשני מבחוץ. דרך החידה הזו, חגי מעביר לכהנים ולעם תוכחה עדינה. הוא רומז להם שאי אפשר לצפות שהקורבנות שלהם יהיו רצויים לפני ה' בזמן שהם מתעצלים ולא ממשיכים לבנות את בית המקדש.