חגי, פרק ב׳, פסוק י״ב

הנביא בוחן את הכהנים בשאלה הלכתית על אדם אשר יִשָּׂא, כלומר סובל ונושא חפץ, בשולי בגדו המכונים בִּכְנַף בִּגְדוֹ, שנוגע במאכלים שונים ובהם הַנָּזִיד, שהוא תבשיל ירקות. השאלה נסובה על נשיאת בְּשַׂר־קֹדֶשׁ: יש המפרשים זאת כבשר קורבנות שהנביא שואל לגביו הֲיִקְדָּשׁ, כלומר האם קדושתו תעבור הלאה במגע, ועל כך הכהנים ענו בצדק לֹא. לעומת זאת, יש המסבירים כי מונח זה מתאר דווקא בשר טמא, והשאלה היא האם הטומאה תעבור בשרשרת ארוכה של מגע אל שאר המאכלים. בין אם הכהנים טעו בהלכות שרשרת הטומאה ובין אם דייקו בתשובתם, מטרת הנביא היא להבהיר כי התעצלותם בבניין המקדש הופכת את קורבנותיהם לטמאים לפני ה', ממש כפי שטומאה מתפשטת בקלות מחפץ לחפץ.