הקריאה לקיים אֶת הַדָּבָר היא דרישה להמשיך בעשייה ולשמור את ברית התורה והמצוות אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם, ברית שנחשבת כאילו נכרתה ישירות עם הדור הנוכחי. עיקרו של הבית השני אינו נמדד בעושרו הפיזי אלא בקדושתו, ואף שהברית עודנה שרירה וקיימת, הבטחות ה' יתממשו רק בתנאי שהעם יבחר להמשיך ולשמור אותה. כאשר העם מקיים את התורה, מובטח לו כי וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם, כלומר שרוח הקודש, השכינה ורוח הנבואה שורות בעם ומדריכות אותו. נוכחות אלוהית זו נועדה לנסוך בהם ביטחון, ולכן נאמר להם אַל תִּירָאוּ, שכן בזכותה יזכו להצלחה בבניין המקדש. עם זאת, מאחר שהשראת השכינה מותנית במעשיהם, כאשר ישראל חטאו בהמשך ההיסטוריה ולא שמרו את התורה, נפסקה מהם רוח הנבואה.
חגי, פרק ב׳, פסוק ה׳
אֶֽת־הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־כָּרַ֤תִּי אִתְּכֶם֙ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרַ֔יִם וְרוּחִ֖י עֹמֶ֣דֶת בְּתוֹכְכֶ֑ם אַל־תִּירָֽאוּ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.