תארו לעצמכם שמישהו נותן לכם במתנה משהו יקר מאוד, אבל מבקש מכם רק בקשה אחת קטנה כדי שתוכלו להמשיך להשתמש בו. איך הייתם מרגישים אם הייתם שוכחים את ההבטחה שלכם והוא היה בא לדבר איתכם על זה? הנביא פונה אל העם ואומר להם שִׁמְעוּ דְבַר ה'. זו לא סתם אזהרה של הנביא, אלא הודעה שמגיעה ישירות מה'. הנביא מסביר כִּי רִיב לַה', כלומר, לה' יש טענה קשה, ממש כמו במשפט, נגד העם. מכיוון שלא היה מנהיג אחר שיעיר להם ויתקן את המצב, ה' בעצמו פונה אליהם.
המשפט הזה מתנהל עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, האנשים שחיים בארץ ישראל. ה' מזכיר להם שהארץ שייכת לו. הוא כמו בעל הבית, ובני ישראל הם כמו שוכרים שגרים בה. הם קיבלו את הזכות לגור בארץ בתנאי שיתנהגו בצורה טובה ויעשו צדק, אבל עכשיו הם הפרו את התנאי הזה.
למה ה' בא אליהם בטענות? כי חסרים בעם שלושה דברים חשובים מאוד, שהם כמו עמודים שמחזיקים בית. קודם כל, אֵין אֱמֶת. אנשים הפסיקו להגיד את האמת ולעשות את מה שנכון. בגלל שאין אמת, ממילא גם אֵין חֶסֶד. אם אנשים לא שומרים על הכללים הבסיסיים, הם בטח לא יוותרו ויעזרו אחד לשני מעבר למה שחובה עליהם, והלבבות שלהם הופכים לפחות רגישים. הדבר השלישי שחסר הוא אֵין דַּעַת אֱלֹהִים. להכיר את ה' זה לא רק לדעת שהוא קיים, אלא לעשות מעשים טובים בפועל, לדאוג לאנשים עניים ולשמור על הצדק. כששלושת הדברים האלה נעלמים, הקשר המיוחד שבין העם, הארץ וה' נפגע מאוד.