חשבתם פעם מה קורה כשקבוצה שלמה של אנשים מחליטה פתאום להתעלם מכל הכללים החשובים? הנביא מתאר מצב עצוב מאוד שבו בני ישראל עזבו לגמרי את עשרת הדיברות. ההידרדרות הזו מתחילה במילים אָלֹה וְכַחֵשׁ, כלומר אנשים נשבעים לשקר ומשקרים זה לזה. ההתנהגות הזו מראה שהם שכחו את ה' והתכחשו לברית שהם כרתו איתו.
בנוסף לפגיעה בקשר עם ה', הם התחילו לפגוע גם באנשים אחרים, כמו שכתוב וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף. הם לוקחים דברים שלא שייכים להם, פוגעים באחרים והורסים משפחות. בגלל כל המעשים הרעים האלה, הנביא אומר שהם פָּרָצוּ. ממש כמו שמישהו שובר ופורץ גדר שמיועדת לשמור עלינו, כך העם שבר את כל חומות ההתנהגות הטובה וחוקי התורה, והתחיל להתנהג בצורה פרועה וחסרת גבולות.
התוצאה העצובה של המצב הזה מתוארת במילים וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ. הכוונה היא שהייתה כל כך הרבה אלימות, עד שמעשה רע אחד פשוט נגע במעשה רע אחר. זה הפך להיות כמו שרשרת ארוכה של חטאים שנוספים זה על גבי זה בלי סוף.