קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך בטוחים בעצמכם, עד שממש לא התחשק לכם לשמוע ביקורת מאף אחד? זה בדיוק מה שקרה לאמציהו מלך יהודה. בעבר הוא ידע להקשיב להוראות של הנביא, אבל עכשיו, אחרי שניצח במלחמה והצליח, הוא מרגיש חזק ובלתי מנוצח. כשהנביא מגיע כדי להגיד לו שהוא טועה, המלך פשוט אוטם את האוזניים.
המלך אפילו קוטע את דברי הנביא ושואל אותו בזלזול הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ, כלומר, מי בכלל מינה אותך להיות היועץ שלי? הוא פוקד עליו חֲדַל־לְךָ, שזה אומר להפסיק מיד לדבר בחוצפה, ואפילו מאיים עליו ושואל לָמָּה יַכּוּךָ, כלומר, למה שתגרום לאנשים שלי לפגוע בך?
בעקבות האיום הזה, וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא, הנביא באמת משתתק ועוצר. יש כאן שיעור חשוב: כשהנביא רואה שאם הוא ימשיך לדבר המלך רק יכעס יותר, יוסיף לחטוא ויסכן את חייו של הנביא, הוא מבין שאת התפקיד שלו הוא כבר עשה ומותר לו להפסיק.
אבל רגע לפני שהוא משתתק לגמרי, הנביא אומר למלך משפט אחרון וקשה: יָדַעְתִּי כִּי־יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ. הנביא מבהיר למלך שזו לא הייתה סתם עצה אישית, אלא ידיעה שה' כבר החליט להביא למפלתו של המלך. איך זה יקרה? ה' יגרום לאמציהו לצאת למלחמה מיותרת מול מלך ישראל, מלחמה שבה הוא עתיד להפסיד. הגזרה הזו נחתמה כִּי־עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי. בגלל שהמלך חטא וסירב לקבל את העצה לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו, הוא יצטרך לשאת בתוצאות. המצב הזה מלמד אותנו שלפעמים, כשמתעקשים לעשות דברים רעים ודוחים שוב ושוב את ההזדמנות לתקן, מאבדים בסוף את האפשרות לבחור בטוב.