תארו לעצמכם שאתם מקבלים אחריות לתקן טעות גדולה מאוד שמישהו אחר עשה לפניכם. מאיפה בכלל מתחילים? באותו זמן, המנהיגים של העם רצו לתקן את המעשים של הדור הקודם, שהזניח את המקדש ועשה דברים לא טובים. כדי לפתוח דף חדש ולבקש סליחה, הם ארגנו הבאה של קרבנות מיוחדים מאוד.
קודם כל, הם הביאו פָֽרִים־שִׁבְעָה וְאֵילִים שִׁבְעָה וּכְבָשִׂים שִׁבְעָה כקרבן נדבה שעולה באש על המזבח. בנוסף, הם הביאו גם וּצְפִירֵי עִזִּים, כלומר תיישים זכרים, כקרבן לְחַטָּאת כדי לכפר על החטאים של כל הציבור. אולי שמתם לב שהמספר שבע חוזר על עצמו. למה דווקא שבע? באותו זמן נשארו בארץ ישראל בדיוק שבעה שבטים. הקרבנות האלו היו הוראה מיוחדת לאותו זמן ונועדו לכפר עליהם, כי המנהיגים שלהם לא עצרו את המלך הקודם כשהוא חטא.
המטרה של כל הקרבנות האלו הייתה לכפר עַל־הַמַּמְלָכָה וְעַל־הַמִּקְדָּשׁ וְעַל־יְהוּדָה, כדי שהמלכות תמשיך להתקיים, וכדי שבית המקדש יחזור להיות טהור וקדוש. בסוף, הכוהנים מקבלים הוראה להקריב את הכל דווקא עַל־מִזְבַּח ה'. ההדגשה הזו חשובה מאוד, כי היא מזכירה לכולם שהפעם חוזרים לדרך הנכונה ומקריבים רק לה', ולא על המזבחות הזרים שהקים המלך הקודם ברחבי הארץ.