תארו לעצמכם איזו התרגשות עצומה יש כשפותחים מחדש מקום אהוב וחשוב שהיה סגור או מוזנח הרבה זמן. זה בדיוק מה שקרה כשהחלו שוב להקריב קורבנות בבית המקדש, והכל נעשה מתוך שמחה גדולה ודיוק רב. בהתחלה כתוב וַיִּשְׁחֲטוּ הַבָּקָר, ולמרות שבדרך כלל סדר הקורבנות הוא אחר, כאן הם פעלו בדיוק לפי ההלכה המיוחדת שמתאימה למצב של טעות של ציבור שלם.
לאחר מכן נאמר וַיְקַבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם. הפעולה הזו מלמדת אותנו שזהו תפקיד רשמי וחשוב מאוד בעבודת המקדש, ולכן רק כהנים שלבושים בבגדי הכהונה המיוחדים שלהם יכולים לבצע אותה. בהמשך הכהנים שמו את הדם הַמִּזְבֵּחָה, כלומר על המזבח.
יצא לכם לחשוב למה המילים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה חוזרות על עצמן שלוש פעמים? החזרה הזו ממש לא מקרית. היא באה להראות לנו עד כמה כולם היו מוצפים בשמחה. אחרי שהם סוף סוף ניקו וטיהרו את בית המקדש, החזרה המשולשת היא כמו אמירת תודה מיוחדת מכל הלב לה' על הזכות העצומה שניתנה להם לחזור ולעבוד אותו.