חשבתם פעם מה קורה כשמקבלים משימה ענקית וחשובה, ופשוט אי אפשר להספיק לעשות אותה לבד? כשחידשו את העבודה בבית המקדש, נוצר עומס עצום של עבודה. הייתה עֹלָה לָרֹב, כלומר כמות גדולה מאוד של קרבנות שהיה צריך להקריב. בנוסף לכך, הכהנים היו צריכים לטפל גם בְּחֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים וּבַנְּסָכִים. האות ב' במילים האלה משמעותה "עם", כלומר הכהנים עבדו קשה כדי להקריב את הקרבנות הרבים יחד עם מנחות מיוחדות של סולת ויין שהתלוו אליהם.
הבעיה הייתה שאת הפעולות החשובות ביותר, כמו העלאת הקרבן על המזבח, רק הכהנים רשאים לעשות. בגלל שהיו כל כך הרבה קרבנות, הכהנים פשוט לא עמדו בקצב ולא יכלו לסיים את המלאכה לבדם. כאן נכנסו לתמונה הלוויים. הם באו לעזרת הכהנים ולקחו על עצמם את כל פעולות ההכנה המקדימות של הקרבנות, כדי להקל על העומס.
בזכות עבודת הצוות המשותפת הזו בין הכהנים ללוויים, וַתִּכּוֹן עבודת בית ה'. המילה הזו היא מלשון הכנה וביסוס, והיא מלמדת אותנו שמאותו הרגע העבודה במקדש הסתדרה, התארגנה והתנהלה בצורה נפלאה וראויה.