במעמד מיוחד זה ניצב שלמה המלך לפני מזבח ה׳, מול כל הקהל, כהכנה לתפילתו. הפעולה וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו נעשתה כלפי מעלה [ביאור שטיינזלץ], והיא משמשת כתנוחה המאפיינת אדם הפונה בבקשת חסד [מצודת דוד].
מבחינה מבנית, הפסוק מסתיים באופן קטוע לעומת הפסוק המקביל לו בספר מלכים, שם נאמר "ויפרש כפיו השמימה ויאמר". הכתוב כאן קוטע את הרצף ולא ממשיך מיד לתיאור התפילה עצמה, משום שהוא עוצר כדי להסביר תחילה (בפסוק הבא) על איזה מבנה בדיוק עמד שלמה בעת פרישת הכפיים [רש"י].