לאחר משבר ותבוסה לאומית, עולה בקשת רחמים מתוך תקווה למחילה אלוהית ולשיקום. הבקשה היא שה׳ ישמע את תחינת העם מן השמים ויסלח לחטאם [ביאור שטיינזלץ].
בביאור המילה וַהֲשֵׁיבוֹתָם מציגים הפרשנים שתי גישות שונות. הגישה הראשונה מתייחסת להשבת שבויים בפועל; מאחר שבעת תבוסה במלחמה האויבים לוקחים עמם שביים לארץ זרה, התפילה היא שגם אם יילקחו בשבי, ה׳ יחזיר את הגולים אל אדמתם [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, הגישה השנייה מפרשת את הבקשה כהגנה עתידית: כאשר העם ייצא שוב למלחמה, הוא כבר לא ינחל תבוסה ולא יילקח בשבי, אלא הלוחמים ישובו בשלום ובהצלחה אל ארצם [מצודת דוד].