התפילה מופנית אל ה', היושב בשמים, מתוך הבנה כי ידיעתו המוחלטת את צפונות הלב היא הבסיס לצדק האלוהי. משום כך, רק ה' יכול להעניק לכל אדם את המענה המדויק והראוי למעשיו ולתפילותיו. הצירוף מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ מתפרש כמקום מושבו של ה' [ביאור שטיינזלץ].
באשר לאופן שבו ה' משיב לאדם, נחלקו המפרשים בהבנת המילים וְנָתַתָּה לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו. גישה אחת גורסת כי הכוונה היא למילוי בקשותיו של האדם. ה' יעניק למתפלל כפי כל מה שביקש, אך זאת בתנאי שאֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ – כלומר, שה' יודע כי לבו של האדם אכן שלם עמו [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המפרשים מילים אלו כביטוי לשכר ועונש מדויקים. ה' מעניק לרשע כפי רשעתו, ולצדיק כפי צדקתו בכך שהוא מקבל את תפילתו [רש"י].
לפי גישה זו של שכר ועונש, ישנה חשיבות עליונה לתגובה מדויקת של ה' למעשי האדם. אם הרשע לא ייענש על רוע מעלליו, הוא עלול להטיח דברים כלפי מעלה, להכחיש את קיום ה' בלבו, ובכך לגרום לחילול השם [רש"י]. בסופו של דבר, ההדגשה כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ יָדַעְתָּ אֶת לְבַב בְּנֵי הָאָדָם מבהירה כי מאחר שרק ה' מכיר באמת את כוונות האדם, רק הוא מסוגל לשלם לכל אחד את הגמול הראוי וההולם אותו במדויק [ביאור שטיינזלץ].