שלמה המלך נושא ברכת הודיה לה׳ על כך שההבטחה שניתנה לאביו הגיעה לידי התגשמות. המילים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו מתייחסות להבטחה האלוהית שניתנה לדוד, ולפיה ה׳ ייתן לו בן שעתיד לבנות עבורו בית [רש"י]. המילה אֵת מתפרשת כאן במשמעות של המילה "עם", כלומר הדיבור האלוהי היה עם דוד [ביאור שטיינזלץ].
בהמשך הפסוק, המילה וּבְיָדָיו מתארת את אופן המימוש, ומלמדת שהדבר נעשה בכוחו ובשלטונו של ה׳ [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי המילה מִלֵּא מבטאת את עצם קיום ההבטחה, בכך שה׳ אכן קיים את דברו הטוב במלואו.