תפילתו של שלמה נחתמת בבקשה שה׳ יקבל את תחינתו בזכות דוד אביו. הבקשה אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ משמעה אל תשיב את פני ריקם, אל תמנע ממני טובה, וקבל את כל מה שהתפללתי לפניך [רש"י, רד"ק ומצודת דוד].
התואר מְשִׁיחֶךָ מכוון בראש ובראשונה לשלמה עצמו, שכן הוא נבחר על ידי ה׳ ונמשח בשמן למלוכה [רלב"ג וביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ישנה מסורת מדרשית המסבירה כי התואר רומז לדוד, שכן ארונו הובא למקום באותה שעה, ובאותו רגע חיה דוד [חומת אנך].
שלמה מבקש מה׳ זׇכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ, כלומר עשה זאת בזכות מעשי החסד והצדקות של דוד [מצודת דוד]. הרלב"ג מבאר כי מעשיו וכוונותיו של דוד היו בתכלית השלמות, מלבד חטאו בעניין אוריה החיתי. עוצם צדקתו וחסידותו בשאר ענייניו הם שהגנו עליו וגרמו לכך שה׳ יעביר את חטאתו ולא יעניש אותו באותה חומרה.
לפסוק זה מיוחסת משמעות דרמטית במסורת חז"ל. כאשר ביקש שלמה להכניס את ארון הברית לקודש הקודשים, דבקו שערי המקדש זה בזה ולא נפתחו. שלמה נשא עשרים וארבע תפילות, אך נענה רק כאשר אמר את הפסוק הנוכחי והזכיר את חסדי דוד. באותו רגע נפתחו השערים, פניהם של שונאי דוד השחירו, וכל העם ידע בוודאות שה׳ מחל לדוד על עוונו [חומת אנך].