תארו לעצמכם שאתם צריכים לנאום מול קהל עצום של אלפי אנשים. איך תדאגו שגם מי שעומד ממש רחוק בשורה האחרונה יוכל לראות ולשמוע אתכם? שלמה המלך עמד בדיוק במצב הזה כשרצה לשאת תפילה ארוכה וחשובה מאוד מול כל עם ישראל. המילים כִּי עָשָׂה מסבירות לנו את הפתרון המעשי שלו: הוא בנה במה גבוהה כדי שכולם יראו אותו. הבמה הזו נקראת כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת. בדרך כלל כיור הוא מבנה שבו הכהנים רוחצים את הידיים והרגליים, אבל כאן שלמה עשה אותו כדי לשמש כמקום עמידה מוגבה. הכתוב מספר לנו שמידותיו היו חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ, והמדידה הזו נעשתה מהאמצע, כי הבמה הייתה עגולה למעלה ומרובעת למטה. ברגע ששלמה עלה אל הבמה, כמו שכתוב וַיַּעֲמֹד עָלָיו, כל העם יכול היה לראות אותו היטב.
כעת שלמה מתחיל להתפלל, והוא עושה זאת בשני שלבים מיוחדים. קודם כל, וַיִּבְרַךְ, כלומר הוא כורע עַל בִּרְכָּיו. שלמה המלך הגדול יורד על הברכיים כדי להראות ענווה והכנעה מוחלטת מול ה'. לאחר מכן הוא פורש את כפיו הַשָּׁמָיְמָה, כלומר למעלה אל השמיים. פרישת הידיים הזו היא לא סתם תנועה, אלא דרך של שלמה להפוך את עצמו לכלי פתוח, שמוכן וראוי לקבל את כל הברכה והטוב שיורדים מלמעלה מאת ה'.