דברי הימים ב, פרק ו׳, פסוק כ״ט

כל תפילה ותחינה להסרת צרות הנאמרת לְכָל הָאָדָם וּלְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בין אם על ידי היחיד ובין אם על ידי העם כולו, נובעת מהיכרות אישית עם הסבל. במצב אֲשֶׁר יֵדְעוּ אִישׁ נִגְעוֹ וּמַכְאֹבוֹ, האדם מכיר היטב את הכאב הספציפי שלו, ולצד זאת מתעוררת בו הכרה מוסרית ופנימית כי הסבל בא עליו בעקבות חטאיו. מתוך תחושת הכאב והבנת סיבותיו, הוא מתחנן על צרותיו וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה, כשהוא מפנה את תפילתו לעבר המקדש.