קרה לכם פעם שהייתם קרובים למישהו שהתנהג בצורה לא טובה, והרגשתם שזה משפיע גם עליכם לעשות דברים דומים? זה בדיוק מה שקרה בין שתי הממלכות של העם שלנו בתקופת התנ"ך: ממלכת ישראל וממלכת יהודה. אנשי ממלכת ישראל בחרו שוב ושוב לעשות מעשים רעים. לעומתם, אנשי ממלכת יהודה חטאו בעיקר בגלל שהם הושפעו מהשכנים שלהם בישראל, או כי המלכים שלהם הכריחו אותם.
המצב הלך והחמיר עַד אֲשֶׁר החטאים של אנשי ישראל היו כל כך עמוקים, שה' נאלץ להרחיק אותם. ה' עשה זאת כדי להגן על ממלכת יהודה, כדי לנתק את ההשפעה השלילית ולמנוע מהם להמשיך ללמוד מההתנהגות הרעה של ממלכת ישראל. לכן נכתבה המילה וַיִּגֶל, שמתארת את המצב העצוב שבו עם ישראל גלה מביתו. אמנם נשארו בארץ כמה אנשים בודדים והיא לא התרוקנה לגמרי, אבל זה היה הסוף של ממלכת ישראל בתור קבוצה אחת גדולה ומאוחדת שחיה בארצה.
התוצאה של ההרחקה הזו נמשכת עַד הַיּוֹם הַזֶּה. בניגוד לאנשי יהודה שבהמשך חזרו לארץ ובנו את בית המקדש השני, אנשי ממלכת ישראל שהורחקו לאשור נשארו בגלות ולא שבו עוד לארצם.