תארו לעצמכם מצב שבו קבוצות של אנשים עוברות לגור בארץ חדשה ורחוקה. האם הם ישנו את ההרגלים שלהם וילמדו את מנהגי המקום, או שימשיכו להתנהג בדיוק כמו שהיו רגילים?
כשהעמים הזרים הובאו לגור בארץ ישראל, הם בחרו לשמור על המנהגים הישנים שלהם. כל עם המשיך ליצור ולעבוד את אותם פסלים שהיה רגיל אליהם בארץ המוצא שלו, וזה מה שנקרא עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו. אולי תשאלו למה הכהן הישראלי שהיה שם לא עצר בעדם? התשובה היא שגם הוא בעצמו היה כהן שהיה רגיל לעבודה זרה, ולכן זה לא הפריע לו בכלל.
את הפסלים שלהם הם שמו במקומות תפילה מוכנים מראש, בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים. חשוב לדעת שהמילה הַשֹּׁמְרֹנִים כאן לא מדברת על העם המוכר שנקרא שומרונים, אלא על בני ישראל שגרו באזור השומרון לפני שהוגלו משם. העמים החדשים פשוט לקחו את הפסלים שלהם והעמידו אותם בדיוק באותם מקומות שבני ישראל בנו בעבר. כך יצא שכל עם העמיד את העבודה הזרה שלו בעיר החדשה שבה הוא גר, גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם, והם המשיכו להתנהג לפי מנהגי הארצות הקודמות שלהם גם בתוך גבולות ארץ ישראל.