תארו לעצמכם שאתם עוברים לארץ חדשה לגמרי, שיש בה חוקים שונים מכל מה שהכרתם. איך תדעו מה מותר ומה אסור לעשות שם? זה בדיוק מה שקרה לעמים החדשים שהובאו לארץ ישראל. הם לא ידעו איך להתנהג בארץ הקדושה, ולכן הגיע אליהם כהן שהוגלה מהארץ בעבר, כדי להדריך אותם. הכהן בחר להתיישב בְּבֵית־אֵל, כי העיר הזו הייתה המרכז הדתי החשוב ביותר של ממלכת ישראל. התפקיד שלו היה ללמד את האנשים החדשים אֵיךְ יִירְאוּ אֶת־ה', כלומר, איך לכבד את ה' ולהאמין בו.
אבל כאן קרה דבר מוזר: העמים האלה המשיכו להשתמש בפסלים שלהם. איך זה הגיוני? מתברר שהכהן הזה בעצמו לא היה רגיל לעבוד את ה' בצורה טהורה ונכונה. הוא הבין שאם יגיד להם לזרוק את כל הפסלים שלהם מיד, הם פשוט לא יאמינו לו ולא יקשיבו. לכן הוא הציע להם פשרה. הוא אמר להם שהם יכולים להשאיר את הפסלים, אבל בלב הם חייבים לדעת שה' הוא האל העליון ששולט בהכל, והפסלים הם רק אמצעי. בשביל עם ישראל, להשתמש בפסלים זה חטא חמור מאוד, אבל בשביל העמים האלה, עצם זה שהם הסכימו שה' הוא הגדול והחזק מכולם, נחשב עבורם ליראת ה'.
בנוסף לאמונה הזו, הכהן הסביר להם שארץ ישראל היא מקום קדוש מאוד. הוא הזהיר אותם שעליהם להתרחק ממעשים רעים ומחטאים חמורים, ולשמור על הגוף שלהם טהור. הוא לימד אותם שהארץ הקדושה לא מסכימה שיעשו בה מעשים רעים, ואם הם יתנהגו בצורה כזו, הארץ לא תסכים שהם יישארו בה כפי שקרה לעמים שהיו שם לפניהם.