קרה לכם פעם שהחלטה אחת פזיזה הובילה לשרשרת של טעויות, עד שהכול הסתבך? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. הכול התחיל כשהעם החליט למרוד ולהתנתק ממלכות בית דוד. המילים כִּי קָרַע יִשְׂרָאֵל מסבירות שהעם ממש "קרע" וניתק את עצמו משבט יהודה. הם המליכו עליהם מלך חדש בשם ירבעם, בלי לבקש הדרכה מה' ומהנביאים. ירבעם ראה באיזו קלות העם עזב את המלכים הקודמים, והוא פחד שבאותה קלות הם ימרדו גם בו ויחזרו לירושלים. כדי לשמור על השלטון שלו ולמנוע מהם לעלות לרגל לבית המקדש, הוא החליט להרחיק אותם מה' והציב עגלי זהב כדי שיעבדו אותם. המילה וַיַּדַּח (שנכתבת גם וידא) משמעותה לדחות או להשליך. ירבעם פשוט דחה והרחיק את ישראל מה'.
המעשה הזה השפיע למשך שנים רבות והוביל בסוף לגלות עשרת השבטים. הגלות קרתה דווקא בתקופה של מלך בשם הושע, למרות שהוא היה פחות רשע מהמלכים שלפניו. למה זה קרה דווקא אז? קודם כל, כי החטאים של כל המלכים הקודמים הצטברו לאט לאט, כמו אדם שאוכל אוכל לא בריא במשך שנים עד שהגוף שלו נחלש. אבל הסיבה העיקרית היא שהושע עשה מעשה טוב: הוא ביטל את השומרים שירבעם שם בדרכים, ונתן לעם רשות חופשית לעלות לירושלים. למרות זאת, העם בחר בעצמו להישאר עם עבודת האלילים ולא לעלות לבית המקדש. באותו רגע, האשמה כבר לא הייתה של המלך, אלא של העם כולו שבחר בדרך הלא נכונה.