יצא לכם פעם לחשוב איך הייתם מרגישים אם מישהו היה מציל אתכם מצרה גדולה, ובתמורה הייתם מפנים לו עורף והולכים למישהו אחר? זה בדיוק מה שקרה עם עם ישראל, וזו הסיבה שהם נאלצו לעזוב את הארץ ולצאת לגלות. המילים וַיְהִי כִּי־חָטְאוּ מלמדות אותנו שהעם בחר לעשות מעשים רעים לגמרי בעצמו. בעבר, מלכים קודמים לא הרשו להם לעלות לירושלים והכריחו אותם לעבוד עבודה זרה. אבל עכשיו, השומרים הוסרו ולעם הייתה בחירה חופשית. למרות זאת, הם בחרו מרצונם להמשיך לעבוד פסלים של עגלי זהב, ולכן האשמה הייתה כולה שלהם.
כדי להבין למה המעשה שלהם היה כל כך חמור, אנחנו נזכרים שה' הוא הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה. עמים אחרים בעולם כפופים לחוקי הטבע הרגילים, אבל ה' עשה משהו מיוחד עבור עם ישראל. הוא הוציא אותם מהכללים הרגילים של העולם, ירד בעצמו להציל אותם מהשליטה של פרעה, והפך אותם לעם המיוחד שלו שהוא שומר עליו בהשגחה צמודה וישירה.
לכן, כשכתוב וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כלומר שהם פחדו ועבדו אלילים, זה מראה על כפיות טובה. מכיוון שה' שומר עליהם בעצמו, לא הייתה להם שום סיבה לפחד מכוחות הטבע או לעבוד אותם. הבחירה שלהם לעבוד עבודה זרה הייתה בדיוק ההפך מהסיבה שבגללה ה' הוציא אותם ממצרים מלכתחילה.