מלכים ב, פרק י״ז, פסוק ג׳

תארו לעצמכם מלך של ממלכה ענקית וחזקה שיוצא למסע כדי לשלוט בארצות חדשות. זה בדיוק מה שקרה כאשר שלמנאסר, מלך אשור, התקדם עם הצבא הגדול שלו דרומה והגיע אל ממלכת ישראל. הושע, מלך ישראל, הבין שהוא חייב להיכנע למלך החזק, ובעקבות זאת הוא הפך להיות עֶבֶד שלו. לא מדובר כאן על עבד רגיל שעושה עבודות קשות, אלא על מלך שמשועבד למלך אחר וחייב לשלם לו מס כספי. התשלום הזה נקרא מִנְחָה, שזו מילה שמתארת מתנה מתוך כבוד. הסיבה לכך היא שעבד אמיתי לא יכול לתת מתנות כי כל הרכוש שלו שייך לאדון שלו, ולכן המנחה מראה שהושע נתן את הכסף כמס של כבוד למלך אשור. הושע לא שילם את המס הזה רק פעם אחת, אלא וַיָּשֶׁב את המנחה, כלומר הוא חזר ושילם את הכסף למלך אשור שוב ושוב בכל שנה באופן קבוע.