יצא לכם פעם להשתמש בתירוץ כדי להסביר למה לא עשיתם משהו חשוב? תארו לעצמכם מה קורה כשפתאום התירוץ הזה נעלם. הושע בן אלה היה המלך האחרון של ממלכת ישראל. למרות שגם הוא עשה מעשים רעים, מסופר עליו שהוא חטא רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שהיו לפניו.
מה היה ההבדל בינו לבין המלכים הקודמים? במשך שנים ארוכות, המלכים הציבו שומרים ומחסומים בדרכים כדי למנוע מבני ישראל לעלות לבית המקדש בירושלים בחגים. הושע החליט לבטל את השומרים האלה, והרשה לכל מי שרוצה לעלות לירושלים. אגב, היום שבו הוא הסיר את השומרים היה ט"ו באב, וזו אחת הסיבות שזהו יום שמח.
הושע לא עשה זאת רק מתוך כוונה טובה, אלא בגלל שעגלי הזהב שהמלכים הקודמים הציבו כדי שהעם יעבוד אותם, כבר נלקחו משם על ידי אשור, ולכן פשוט לא היה יותר צורך בשומרים בדרכים. אבל דווקא המעשה הזה הוא מה שהביא לסופה של הממלכה. כל עוד היו שומרים, בני ישראל יכלו להגיד שזו לא אשמתם שהם לא עולים לירושלים, אלא אשמת המלכים שמכריחים אותם. ברגע שהושע סילק את המחסומים, והעם עדיין בחר בעצמו לא לעלות לבית המקדש, כבר לא היה להם את מי להאשים. הבחירה להתרחק מדרך ה' התגלתה כבחירה אישית שלהם, ולכן דווקא בתקופה שלו נגזר על העם לעזוב את ארצו ולצאת לגלות.