יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשיש לנו אפשרות לבחור לעשות משהו טוב, ואנחנו בכל זאת בוחרים שלא לעשות אותו? זה בדיוק מה שקרה בימיו של הושע בן אלה, המלך האחרון של ממלכת ישראל.
מסופר שהושע התחיל למלוך בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז מלך יהודה, ושהוא מלך רק תֵּשַׁע שָׁנִים. אבל רגע, הרי אנחנו יודעים שהוא שלט הרבה יותר זמן! ההסבר לכך הוא שהשלטון שלו התחלק לשניים. בהתחלה הוא לא באמת היה מלך עצמאי, אלא היה חייב להקשיב ולהיות כפוף למלך אשור החזק. תשע השנים שמוזכרות כאן הן רק השנים שבהן הוא החליט למרוד, להפסיק להקשיב לאשור, ולשלוט בעצמו כמלך חופשי.
אולי תשאלו את עצמכם, למה דווקא בתקופה שלו ממלכת ישראל הגיעה לסופה, הרי הוא היה נחשב למלך פחות רע מהמלכים שהיו לפניו? הסיבה היא שהושע עשה שינוי גדול. המלכים הקודמים הציבו שומרים בדרכים כדי למנוע מהעם לעלות לבית המקדש בירושלים. הושע החליט להוריד את השומרים האלה ונתן לעם אפשרות לבחור. אבל לצערנו, ברגע שהבחירה הייתה בידיים שלהם, העם בחר להמשיך לעבוד עבודה זרה ולא לעלות לבית המקדש. בגלל שהם בחרו בזה בעצמם, האשמה עברה מהמלך אל העם כולו, ולכן ה' החליט שהם כבר לא יוכלו להישאר בארצם.