שלטונו של מנשה התאפיין באלימות חסרת מעצורים, והוא שפך דם נקי של נביאים ואנשים שסירבו לעבוד אלילים, כאשר המילים הרבה מאד מכוונות במיוחד לרציחתו של הנביא ישעיהו. מסע ההרג נמשך עד אשר מלא את ירושלם פה לפה, כלומר העיר התמלאה בדם מקצה לקצה, ויש המסבירים שכל תושביה דיברו על הרציחות איש עם רעהו. מכיוון שהמלך זלזל בקדושת החיים, העם כולו למד ממנו לשפוך דם, וכל הרציחות בעיר נזקפות לחובתו כאילו ביצע אותן במו ידיו. עוון שפיכות הדמים מוזכר בנפרד מן חטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה', שהיא החדרת העבודה הזרה, משום שעל העבודה הזרה מנשה חזר בתשובה לבסוף, אך על הרציחות מעולם לא שב ועוונן נותר דבוק בו.
מלכים ב, פרק כ״א, פסוק ט״ז
וְגַם֩ דָּ֨ם נָקִ֜י שָׁפַ֤ךְ מְנַשֶּׁה֙ הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁר־מִלֵּ֥א אֶת־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם פֶּ֣ה לָפֶ֑ה לְבַ֤ד מֵֽחַטָּאתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת־יְהוּדָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.