שמואל ב, פרק א׳, פסוק י״ח

לאחר התבוסה ונפילת גיבורי ישראל, מתעורר צורך אסטרטגי ומורלי לְלַמֵּד בְּנֵי־יְהוּדָה מלחמה כדי למנוע ייאוש ולהכינם להנהגה. דוד מורה לעם להתמחות בשימוש בקָשֶׁת, כמענה טקטי לנשק שבו הומת שאול, כסמל כללי לגבורה, או משום שהפרת הברית עם ה' מאלצת אותם כעת להילחם בדרך הטבע. הציווי לאחוז בנשק זה נשען על הבטחה לעליונות צבאית המופיעה בסֵפֶר הַיָּשָׁר, הוא ספר התורה הנקרא כך על שם האבות הישרים. בספר זה רמוזה הלחימה בקשת בברכת יעקב ליהודה, שכן בעת דריכתה הלוחם מכוון את ידו כנגד עורפו שלו. מנגד, יש המסבירים כי הכוונה במושג זה היא לספר חיצוני שריכז שירי מלחמה לאומיים.