שמואל ב, פרק א׳, פסוק כ״א

אות אבל מוטל על הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, רכס ההרים שבו התרחש האסון, ושולל מהם את ברכת הטבע. הקללה אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת עוצרת את המשקעים ומונעת צמיחת יבול פורה הראוי להפרשת תרומה, ויש הקוראים זאת בתמיהה כיצד ייתכן שארץ זו תמשיך להתברך. הסיבה לקללה היא כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, שכן מגיני העור של הלוחמים הוכתמו בדם, איבדו מערכם והושלכו במיאוס. מפלתו של המלך מומחשת במילים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן, המתארות את מגינו הפיזי שנותר שבור מבלי ששמן יחליק מעליו את חיצי האויב, או לחלופין מתארות בהשאלה כיצד שאול נפל בקרב כאילו מעולם לא נמשח למלך וזכויותיו לא הגנו עליו.