הנער העמלקי מספר לדוד כי השלים את המתת שאול הפצוע, ומצדיק זאת בטענה כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ, בין אם בגלל הפצע האנוש מחרבו ובין אם משום שפרשי האויב השיגו אותו. עם זאת, הניקוד החריג של המילה וַאֲמֹתְתֵהוּ רומז לכך שהנער שיקר כדי להצטייר כמי שנענה לבקשת המלך לקרב את מותו, בעוד ששאול כבר מת. לאחר מכן לקח הנער את הַנֵּזֶר, עטרת הזהב המסמלת את המלכות, ואת הָאֶצְעָדָה, התכשיט היקר שנענד על הזרוע. הוא הביא את סמלי השלטון האלה לדוד מתוך חישוב כי יזכה בשכר רב, מתוך הנחה שדוד ראוי כעת לרשת את המלך שרדף אותו.
שמואל ב, פרק א׳, פסוק י׳
וָאֶעֱמֹ֤ד עָלָיו֙ וַאֲמֹ֣תְתֵ֔הוּ כִּ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י לֹ֥א יִֽחְיֶ֖ה אַחֲרֵ֣י נִפְל֑וֹ וָאֶקַּ֞ח הַנֵּ֣זֶר ׀ אֲשֶׁ֣ר עַל־רֹאשׁ֗וֹ וְאֶצְעָדָה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־זְרֹע֔וֹ וָאֲבִיאֵ֥ם אֶל־אֲדֹנִ֖י הֵֽנָּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.