שעת האבל הקשה מביאה עמה תגובה של צער עמוק, הבא לידי ביטוי בהספד, בכי וצום. סדר האבל וההתייחסות לחללים משקפים את גודל האסון ואת השבר שפקד את ההנהגה ואת העם כולו.
הכתוב מפרט את מושאי האבל בהדרגה, על שאול ועל יהונתן בנו. סדר זה מתחיל בגדול ומסתיים בקטן ממנו, שכן זוהי הדרך הראויה והמקובלת לערוך הספד ובכי [רלב"ג].
בהמשך, הפסוק משתמש בכפילות לשונית כאשר הוא מקונן ועל עם ה' ועל בית ישראל. כפילות זו נידונה בקרב הפרשנים. יש המסבירים כי מדובר בשתי קבוצות שונות: ועל עם ה' מכוון לאנשים הגדולים והחשובים שבעם, ואילו ועל בית ישראל מכוון ליתר העם [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי שני הביטויים מתייחסים לאותה קבוצה בדיוק, והכפילות נועדה להדגיש את עוצמת וגודל הצרה. לחלופין, הניסוח הכפול נובע מכך שרוב עם ישראל נכח באותה מערכה [רד"ק].
ציון עובדת מותם, כי נפלו בחרב, מעלה את השאלה מדוע הכתוב אינו מפרט את מספר החללים המדויק שנפלו בהר הגלבוע. התשובה לכך נעוצה ברצון למנוע את פרסום היקף המפלה באוזני האויב, ברוח האמירה שמופיעה בהמשך הקינה "אל תגידו בגת" [רד"ק].