במהלך חקירת הנער שהביא את הבשורות הקשות משדה הקרב, מוקד השיחה עובר מתיאור המלחמה אל זהותו של המבשר עצמו. ייתכן שבתחילה היה הקשב נתון כולו לעיקר הטרגדיה, ורק כעת התפנה השומע לשים לב לפרטים האישיים של העומד מולו [ביאור שטיינזלץ].
כאשר נשאל הנער אֵי מִזֶּה אָתָּה, עולה השאלה מדוע הוצגה שאלה זו, שהרי הנער כבר ציין קודם לכן שהוא עמלקי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשאלה לא נסובה על לאומיותו, אלא על מקום מגוריו. כלומר, האם הוא עדיין יושב בארץ עמלק או שמא מתגורר בארץ אחרת [רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, יש הסבורים כי השאלה כלל אינה גיאוגרפית, אלא מתייחסת למעמדו. לפי דעה זו, השאלה משמעותה מאיזה אדם אתה, מתוך הנחה שהנער משרת כאדם כפוף לאדון מזרע אחר [אברבנאל].
בתשובתו בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי, מבהיר הנער את מעמדו. אם נשאל על אדונו, תשובתו מדגישה כי אינו משרת איש, אלא הגיע למלחמה יחד עם אביו [אברבנאל]. המילה גֵּר זוכה למספר התייחסויות. יש המפרשים אותה כתושב זר, אדם שעזב את ארץ עמלק ומתגורר בארץ ישראל [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הפרשנים מסכימים כי אפשרות מרכזית היא שהכוונה לגר צדק, כלומר שאביו של הנער הגיע לארץ ישראל וקיבל עליו את דת ישראל [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל, חומת אנך]. ייתכן מאוד שהנער בדה את עניין הגיור מליבו; מאחר שראה את החקירה הקפדנית, הוא שינה את גרסתו הראשונית והוסיף את היותו גר בניסיון למצוא חן ולהינצל [אברבנאל].
טענת הגיור של הנער הובילה לדילמה משפטית סבוכה. על פי ההלכה, יהודי אינו יכול להיות מוצא להורג על סמך הודאתו בלבד ללא עדים, בעוד שגוי נהרג על פי הודאת פיו. לו היה הנער גר אמיתי ודינו כישראל, לא ניתן היה להענישו על רצח שאול רק משום שהעיד על עצמו שעשה זאת. אולם, באותו רגע נזכר דוד במסורת לפיה ה' אינו מקבל לעולם גרים מזרע עמלק. משום כך, הגיור לא היה תקף, הנער נותר במעמד של גוי, וניתן היה להוציאו להורג על סמך הודאתו העצמית [חומת אנך].