נקודת הזמן שבה נפתח הספר מציינת מעבר דרמטי בין שתי תקופות הנהגה, ומנגידה בין גורלם של שני המלכים. הציון אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל אינו רק תיאור כרונולוגי, אלא מבטא את שקיעת שמשו של שאול ואת חולשתם של ישראל שניגפו לפני אויביהם. בדיוק באותה עת זורחת שמשו של דוד, כאשר וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק לאחר שניצח מחנה אויב עצום יחד עם ארבע מאות איש בלבד [מלבי"ם]. חזרתו של דוד מהמלחמה כוללת בתוכה גם את השבת כל השלל והשבויים שלקחו העמלקים קודם לכן [ביאור שטיינזלץ].
השהות של דוד כאשר וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג (ביטוי שלגביו קיימים חילופי גרסאות מסוימים במסורות הכתוב [מנחת שי]) מהווה את הרקע לבשורות הקשות שעתידות להגיע אליו. פתיחה זו מכינה את הקרקע לתיאור האופן שבו נודע לדוד על המפלה במערכה, על מנוסת העם ועל מותם של שאול ויהונתן, שנהרגו יחד מבלי להיפרד [אברבנאל].