יצא לכם פעם לראות איך השמש שוקעת בצד אחד של השמיים, ובדיוק באותו זמן זורח אור חדש בצד השני? תחילת הספר שלנו מתארת רגע כזה בדיוק, שבו תקופת מנהיגות אחת מסתיימת ותקופה חדשה מתחילה. המילים אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל לא רק מספרות לנו מתי זה קרה, אלא מתארות את השקיעה העצובה של שאול המלך והחולשה של העם שהפסיד בקרב.
אבל בדיוק באותו הזמן, כמו שמש שזורחת, וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק. דוד חוזר כמנצח גדול. הוא הצליח לגבור על מחנה אויב עצום בעזרת ארבע מאות אנשים בלבד, והוא מחזיר בשלום את כל האנשים והרכוש שהעמלקים לקחו בשבי קודם לכן. כעת, וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג. דוד שוהה בעיר צקלג, והרגע השקט הזה מכין את הקרקע לבשורות הקשות שעומדות להגיע אליו. שם הוא עומד לשמוע על ההפסד במלחמה, ועל כך ששאול ויהונתן נהרגו יחד מבלי להיפרד.