קינה זו אינה שירה מרוחקת של משורר זר, אלא הספד אישי וקרוב המשקף היכרות עמוקה עם הנופלים [ביאור שטיינזלץ].
על המילים הנאהבים והנעימים בחייהם, מסבירים המפרשים כי משמעות המילה הנעימים היא אהובים, חביבים וערבים [מצודת ציון]. תכונה זו באה לידי ביטוי בכך שהיו מקובלים ואהובים על כלל הבריות [מצודת דוד]. במישור האישי, למרות שהיחסים בין שאול ליהונתן היו מורכבים עקב הקשר עם דוד, יהונתן נותר תמיד בנו האהוב של שאול, יורשו ושר צבאו הצמוד אליו [ביאור שטיינזלץ].
לגבי הצירוף וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ, המילה נפרדו מציינת פרישה ופירוד [מצודת ציון], והפרשנים מציעים מספר רבדים למשמעותה. ברובד הפיזי והאישי, כשם שהיו אוהבים זה לזה בחייהם, כך מצאו את מותם יחד באותו הקרב [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. ברובד הזיכרון, האהבה והנעימות שאפיינו אותם לא יישכחו ולא ייפרדו מהעולם לעולם [מצודת דוד]. גישה נוספת מעניקה למילים אלו משמעות של מסירות נפש: הם לא נפרדו מעם ה', ולמרות שידעו כי ימצאו את מותם במלחמה, הם לא נרתעו ולא נסו מן המערכה [רד"ק].
את סוף הפסוק, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ, מפרשים רוב הפרשנים כביטוי מובהק של גבורה צבאית וחיל. הם היו לוחמים קלים מנשרים וגיבורים מאריות, שנלחמו בעוז את מלחמות ה' [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לצד המשמעות הפיזית, יש המפרשים את הקלות של הנשרים גם כזריזות רוחנית לעשות את רצון בוראם [רש"י].