חשבתם פעם איך מילים יכולות לתאר בצורה כל כך מרגשת אנשים שאנחנו אוהבים? כאן דוד כותב שיר פרידה אישי מהלב לשאול המלך ולבנו יהונתן, שהוא הכיר מקרוב מאוד. דוד קורא להם הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם, כי הם היו אנשים נעימים שכולם אהבו. למרות שלפעמים היו ביניהם קשיים, יהונתן תמיד נשאר הבן האהוב של שאול והיה שר הצבא הצמוד אליו. דוד ממשיך ואומר עליהם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. המילה נִפְרָדוּ מתארת התרחקות. בדיוק כמו שהם היו קרובים ואהבו אחד את השני בחיים שלהם, כך הם נשארו יחד עד הרגע האחרון ונפלו יחד באותו הקרב. כדי לתאר את הגבורה שלהם כלוחמים של ה', דוד אומר מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ. הוא בוחר בחיות הכי מרשימות בטבע ומסביר שהם היו זריזים ומהירים יותר מנשרים, וחזקים וגיבורים יותר מאריות.
שמואל ב, פרק א׳, פסוק כ״ג
שָׁא֣וּל וִיהוֹנָתָ֗ן הַנֶּאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וּבְמוֹתָ֖ם לֹ֣א נִפְרָ֑דוּ מִנְּשָׁרִ֣ים קַ֔לּוּ מֵאֲרָי֖וֹת גָּבֵֽרוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.