קינת דוד מעלה על נס את גבורתם העילאית ואת מיומנותם הצבאית של שאול ויהונתן בלב מערכות המלחמה. המילים מציירות תמונה של לוחמים עשויים ללא חת, אשר עמדו איתנים נוכח מראות קשים של הרג ומוות, ולא הרפו מכלי נשקם עד שהשלימו את משימתם.
מבחינה לשונית, המילה מֵחֵלֶב מכוונת לשומן גופם של הלוחמים. כמו כן, הפועל נָשׂוֹג נכתב אמנם באות שי"ן, אך משמעותו זהה לפועל נסוג באות סמ"ך, והוראתו היא רתיעה וחזרה לאחור [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
בביאור זהותם של החללים והגיבורים המוזכרים בפסוק, עולות מתוך המקורות שתי גישות מרכזיות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מתאר את פגיעתם הקטלנית של שאול ויהונתן באויביהם. כלי הנשק שלהם מעולם לא נרתעו ומעולם לא חזרו למקומם מבלי שרוו מדם שונאיהם ומחלבם, והם הכריעו את יריביהם בהצלחה תמידית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת כי מִדַּם חֲלָלִים ומֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים מתייחסים דווקא לחללים מקרב עם ישראל שנפלו במערכה. בדרך כלל, כאשר לוחם רואה את אוהביו ורעיו נופלים מתים סביבו, כוחותיו נחלשים ולבו רך. אולם גבורתם של שאול ויהונתן התבטאה בכך שחרף מראות הדם של חללי ישראל, הם לא נרתעו לאחור והמשיכו להילחם בעוז [אברבנאל, אלשיך].
הפרשנים מצביעים על ההבחנה המדויקת שעושה הפסוק בין כלי הנשק השונים. קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן מייצגת את לוחמת הטווח הרחוק, בעוד וְחֶרֶב שָׁאוּל מסמלת את לוחמת הפנים אל הפנים. במערכה צבאית, רובה הקשת עלול לסגת לאחור כאשר הוא רואה מרחוק שפיכות דמים מרובה הגורמת לו למורך לב. מנגד, הלוחם בחרב עלול להיכשל בקרב קרוב מול לוחם חזק, כאשר חלב גופו של אויבו עוצר את הלהב, וכך חרבו שבה ריקם מבלי לדקור את היריב. הפסוק מדגיש כי אצל שאול ויהונתן לא היה חיסרון באומנות המלחמה: קשתו של יהונתן לא נרתעה לאחור מדם החללים, וחרבו של שאול הצליחה לחדור מבעד לחלב הגיבורים ולא שבה אל נדנה מבלי להפיל חללים [מלבי"ם, מצודת דוד]. יתרה מכך, המילים לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר מלמדות שזו לא הייתה הברקה רגעית, אלא הרגל קבוע, שכן הם מעולם לא היו רגילים לסגת [רש"י].
נקודת מבט ייחודית נוספת מפרשת את הפועל נָשׂוֹג כפועל בלשון מדברים (אנחנו). לפי פירוש זה, דוד מצהיר כי על אף שרבים מישראל מתו במלחמה, אין זה ראוי שאנו ניסוג ונמנע מלשבח בקינה זו את קשתו של יהונתן, ודברינו לא ישובו ריקם מלהלל את חרבו של שאול [אברבנאל].