קינתו של דוד מגיעה לשיאה בפנייה מליצית ופיוטית אל זירת הקרב. דוד מקלל את ההרים שעליהם התרחש האסון ומבקש למנוע מהם את ברכת הטבע, כאות אבל על נפילת שאול.
הביטוי הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ מכוון להרים אשר בגלבוע [רש"י, מצודת ציון, רד"ק], רכס המהווה שלוחה של הרי השומרון שאליו התפשטה המערכה [ביאור שטיינזלץ]. על הרים אלו מטיל דוד קללה: אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת. מילת השלילה חלה על הפסוק כולו, כלומר אל ירד עליכם טל ומטר ואל יהיו בכם שדות תרומה [מצודת דוד, רד"ק]. רוב הפרשנים מסבירים כי דוד מקלל את השדות הפוריים שלא יצמיחו יבול איכותי שניתן להפריש ממנו תרומה או חלה. יש המקשרים זאת במישרין למניעת הגשם, שכן הגשם יורד בזכות מצוות התרומות, ומשאלו יפסקו תיעצר גם הברכה מהשמיים [אלשיך, מלבי"ם]. גישה שונה מציעה לקרוא זאת בתמיהה: האם ייתכן שטל ומטר ימשיכו לרדת עליכם ושתהיו ארץ קדושה לאחר האסון הרע שקרה בכם? [אברבנאל].
הסיבה לקללה היא כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים. המילה נִגְעַל מתפרשת לרוב במשמעות של נמאס, הושלך או תועב [מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק], כמו כלי שפולט החוצה את מה שבתוכו [רש"י], או במובן של הוכתם בדם [ביאור שטיינזלץ]. המגן, שהיה עשוי לרוב מעור [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], איבד מערכו.
לגבי סוף הפסוק, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה מתמקדת במגן הפיזי של שאול. דרך הלוחמים הייתה למשוח את מגיני העור בשמן כדי להחליקם, כך שכלי הנשק של האויב יחליקו מעליהם ולא יחדרו בעדם. הקינה היא על כך שהמגן כאילו פלט את השמן מתוכו, נותר שבור ועזוב, ולא הצליח להגן על שאול מפני החצים שחדרו אליו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש הרואים בהיעדר השמן דווקא שבח לגבורת שאול. מגן שאינו משוח בשמן מעיד על כך שהוא נמצא בשימוש תדיר במלחמות, בניגוד למגינים המאוחסנים במנוחה שאותם יש לתחזק ולמשוח [רלב"ג, אברבנאל]. יתרה מזו, מגינו של שאול לא נמשח בשמן אלא בדם אויביו [אברבנאל].
הגישה השנייה מפרשת את המגן באופן מושאל, כסמל לשאול עצמו או לזכויותיו. על פי קו חשיבה זה, הפסוק מתאר מצב שבו שאול נותר כאילו לא נמשח מעולם למלך [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אחרים רואים במגן ביטוי לגבורתו האישית של שאול, שהגן על העם בכוח זרועו ולא רק מכוח היותו מלך משוח [אברבנאל]. מנגד, יש המסבירים שהמגן מסמל את זכויותיו ומעשיו הטובים של שאול שלא עמדו לו בשעת הקרב [מלבי"ם]. לבסוף, יש המדייקים מתוך הניקוד של המילה "בשמן" (ה' הידיעה המובלעת באות ב'), כי שאול מעולם לא נמשח בשמן המשחה העיקרי שבו נמשח דוד, ולכן בהיעדר דוד לצידו בקרב, לא עמדה לו ההשגחה האלוהית [אלשיך].