קרה לכם פעם ששמעתם בשורה כל כך מטלטלת, שבהתחלה התרכזתם רק בסיפור המרכזי, ורק אחרי כמה דקות התחלתם לשים לב למי שמדבר איתכם? זה בדיוק מה שקרה לדוד. אחרי ששמע את הבשורות הקשות מהמלחמה, הוא מתפנה לחקור את הנער שעומד מולו ושואל אותו אי מזה אתה, כלומר, מאיפה הגעת? הרי הנער כבר אמר קודם שהוא עמלקי, אז למה דוד שואל שוב? התשובה היא שדוד רצה לדעת איפה הוא גר עכשיו.
הנער עונה לו: בן איש גר עמלקי אנכי. המילה גר מתארת אדם שעזב את ארצו המקורית, עבר לארץ ישראל וקיבל על עצמו את דת ישראל. יכול מאוד להיות שהנער פשוט המציא את הסיפור הזה באותו רגע כדי למצוא חן בעיני דוד ולהינצל מהחקירה הקפדנית.
הטענה הזו יצרה בעיה משפטית מעניינת. לפי ההלכה, אי אפשר להעניש יהודי על מעשה חמור רק בגלל שהוא מודה בכך, אלא חייבים עדים. לעומת זאת, מי שאינו יהודי נענש על פי ההודאה שלו. דוד ידע שיש מסורת ולפיה ה׳ אינו מקבל לעולם גרים מעמלק. לכן, הגיור של הנער לא היה תקף והוא נחשב לגוי. משום כך, דוד יכול היה להעניש אותו על הפגיעה בשאול המלך, רק על סמך הדברים שהנער בעצמו סיפר.