איך לדעתכם אנשים מראים צער גדול כשהם שומעים בשורה קשה? דוד הרגע קיבל חדשות עצובות מאוד משדה הקרב. הוא גילה ששאול המלך ויהונתן, החבר הכי טוב שלו, מתו במלחמה, ושהעם ספג מכה קשה. מתוך כאב עצום, וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם. הוא תפס את הבגדים שלו וקרע אותם, שזהו סימן מוכר לאבל ולעצב עמוק. כשראו זאת החיילים שלו, עשו כך גַּם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
מתוך המעשה הזה, חכמים למדו כיצד יש לנהוג בשעת אבל. יש פרט מעניין מאוד במילה בִּבְגָדָיו. היא כתובה בספר כאילו מדובר בבגד אחד בלבד, אבל אנחנו קוראים אותה בלשון רבים. הסיבה לכך היא שהכתיב של בגד אחד מלמד שצריך לקרוע רק את הבגד העליון. לעומת זאת, הקריאה בלשון רבים מגלה לנו שדוד לא הסתפק בקריעה אחת. הוא עשה כמה קריעות נפרדות: אחת לכבוד שאול המלך, אחת לכבוד יהונתן, ואחת על האסון שקרה לעם ישראל, שהוא העם של ה'.