שמואל ב, פרק א׳, פסוק י״א

השמועה הקשה על המפלה בגלבוע הופכת למפגן אבל לאומי ואישי, כאשר וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לאות צער, ובעקבותיו עשו כך גַּם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ. המילה בִּבְגָדָיו נכתבת במקור בלשון יחיד כדי ללמד שמעיקר הדין די לאדם לקרוע את בגדו העליון בלבד, אך היא נקראת ברבים משום שדוד ביצע קריעות נפרדות למספר בגדים. קריעות אלו נועדו לבטא אבל על מות הנשיא שאול, על מות אב בית הדין יהונתן, ועל הצרה והחורבן שפקדו את הציבור. האבל על העם מורכב משני רבדים משלימים, הכוללים צער על נפילת חברי הסנהדרין והמוני העם בחרב, לצד כאב על הפגיעה בהם מעצם היותם עם ה' ואומה בפני עצמה.