תארו לעצמכם שאתם פוגשים אדם זר במקום לא צפוי. הדבר הראשון שבטח תרצו לדעת הוא מאיפה הוא הגיע. כששאול המלך נמצא בשדה הקרב ורואה נער זר, הוא שואל אותו מִי אָתָּה. שאול בעצם רוצה לברר מאיזה עם הוא מגיע. הנער עונה לו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי, כלומר, הוא מהעם העמלקי. הוא מבהיר לשאול שהוא לא חייל בצבא שלו, אלא סתם עובר אורח שהגיע למקום במקרה.
אולי תשאלו את עצמכם איך בכלל מסתובב שם עמלקי, הרי שאול נלחם בהם בעבר? התשובה היא ששאול אמנם ניצח אותם ושבר את הכוח שלהם, אבל הוא לא השמיד את כל העם, ולכן עדיין נשארו אנשים עמלקים.
הנער שעמד מול שאול פחד מאוד. הוא ידע ששאול הוא המלך שהכה את העם שלו, והוא חשש להגיד בקול רם שהוא עמלקי. בגלל הפחד הגדול הזה, המילה שמתארת את התשובה שלו כתובה בתנ"ך בצורה מיוחדת: היא כתובה וַיֹּאמֶר בגוף שלישי, כאילו מישהו אחר אמר את זה במקומו, למרות שאנחנו קוראים אותה וָאֹמַר, כלומר "ואני אמרתי". צורת הכתיבה הזו רומזת לנו עד כמה הנער פחד כשהיה צריך לגלות את הזהות שלו.