כשאתם שומעים משהו עצוב שקרה לאדם שלא תמיד התנהג אליכם יפה, איך אתם מגיבים? דוד מלמד אותנו כאן שיעור חשוב על לב נקי וסליחה. לאחר ששאול ויהונתן נפלו במלחמה, דוד נעמד מול כל העם ומשמיע שיר אבל מיוחד. הוא עושה זאת בכוונה מול כולם, כדי שאף אחד לא יחשוב שבסתר ליבו הוא שמח ששאול כבר לא רודף אחריו, או שהוא חוגג את העובדה שכעת הדרך שלו למלוכה פנויה.
דוד מקונן עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. הוא מקפיד להזכיר את שאול לפני יהונתן. למה? כדי שאנשים לא יגידו שהוא בוכה רק על החבר הכי טוב שלו, יהונתן, ומזכיר את שאול רק בדרך אגב. דוד רצה להראות שהעצב שלו על שאול הוא אמיתי ומרכזי.
אולי תשאלו את עצמכם למה דוד מזכיר רק אותם, הרי לשאול היו בנים נוספים שמתו באותו קרב? התשובה היא ששאול ויהונתן היו הגיבורים והמנהיגים החשובים ביותר. דוד בחר לבכות עַל שָׁאוּל בזכות המעמד הגבוה והמכובד שלו, וְעַל יְהוֹנָתָן בגלל האהבה העמוקה והחברות החזקה שהייתה ביניהם.
שימו לב לעוד פרט מעניין, דוד אומר עַל שָׁאוּל ולא קורא לו "המלך שאול". הסיבה לכך היא שה' כבר החליט ששאול לא ימשיך להיות מלך. לכן, דוד לא בוכה על כך ששאול איבד את המלכות, אלא מספיד אותו פשוט כאדם פרטי.