קרה לכם פעם שראיתם מישהו מנסה להתגאות במעשה שעשה, ובסוף זה רק סיבך אותו בצרות? זה בדיוק מה שקרה לנער שהגיע אל דוד. הנער חשב שדוד ישמח וייתן לו פרס על כך שסיפר שפגע בשאול המלך. אבל דוד ממש לא שמח, והוא מודיע לנער שהוא ייענש בחומרה על מעשיו. דוד מסביר לנער שהאחריות לעונש מוטלת אך ורק עליו, ואומר לו דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ, כלומר אתה הוא הגורם היחיד למה שקורה לך עכשיו. דוד מסביר שהפה של הנער בעצמו עָנָה בו, שזה אומר העיד נגדו. אפילו שלא היו שם עדים אחרים שראו מה באמת קרה, ויכול להיות שהנער בכלל המציא את כל הסיפור רק כדי למצוא חן בעיני דוד, המילים שיצאו לו מהפה הספיקו. ברגע שהוא בחר להעיד על עצמו שפגע במלך, הוא הביא על עצמו את העונש.
שמואל ב, פרק א׳, פסוק ט״ז
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד (דמיך) [דָּמְךָ֖] עַל־רֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶת־מְשִׁ֥יחַ יְהֹוָֽה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.