גזר דין המוות שפוסק דוד נשען על הודאתו של הנער, והוא מבהיר לו כי דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ, כלומר האשמה על הוצאתו להורג מוטלת עליו בלבד. פיו של הנער עָנָה, כלומר העיד נגדו, ועדות עצמית זו הספיקה כדי לחרוץ את דינו מכוח דין המלכות או דיני בני נח, גם אם בדה את הסיפור כדי למצוא חן בעיני דוד. המילה נכתבת בלשון רבים, דמיך, כדי לרמז על כך שהוא נושא באשמה הן על שפיכת דמו של שאול והן על דמו שלו שניגר בעונש המוות. לחלופין, לשון הרבים רומזת לזהותו של הנער כדואג האדומי ששפך בעבר את דמם של כוהני נוב. לפי פירוש זה, הביטוי מְשִׁיחַ ה' אינו מכוון רק לשאול המלך, אלא רומז גם לכוהן המשיח שנהרג באשמתו בעבר.
שמואל ב, פרק א׳, פסוק ט״ז
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ דָּוִ֔ד (דמיך) [דָּמְךָ֖] עַל־רֹאשֶׁ֑ךָ כִּ֣י פִ֗יךָ עָנָ֤ה בְךָ֙ לֵאמֹ֔ר אָנֹכִ֥י מֹתַ֖תִּי אֶת־מְשִׁ֥יחַ יְהֹוָֽה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.