תארו לעצמכם שמישהו חשוב מבקש מכם לעשות משהו שאתם יודעים שהוא אסור בהחלט. האם הייתם מקשיבים לו? נער אחד מגיע אל דוד ומספר לו ששאול המלך נפצע קשה בקרב וביקש מהנער שיפגע בו כדי לסיים את חייו, והנער אכן עשה זאת.
דוד מזדעזע מהמעשה ושואל אותו אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ ה'. כלומר, איך לא פחדת לפגוע במי שה' בעצמו בחר ומינה להיות מלך? הנער אולי חשב שהוא עושה לשאול טובה כי המלך עצמו ביקש זאת, אבל דוד מלמד אותנו כלל חשוב: הציווי של ה' תמיד קודם לכל בקשה של אדם, אפילו אם זה המלך. מכיוון שה' קבע שאסור לפגוע בחיים של אדם אחר, הנער היה צריך לסרב.
בדרך כלל, כדי להעניש אדם צריך עדים שראו את המעשה, אבל כאן דוד מקבל החלטה מיוחדת וחריגה לשפוט את הנער רק על סמך המילים שלו. דוד עשה זאת כדי להעביר מסר ברור לכל העם שאי אפשר לזלזל בחייו ובכבודו של מלך ישראל. חוץ מזה, הנער הביא איתו את הכתר של שאול, מה ששימש כהוכחה לכך שהסיפור שלו באמת נכון.